Wikipedia – ויקיפדיה

 იაკობ პაპიაშვილი ებრაულ ვიკიპედიაში

שפות היצירה: גאורגית, עברית, רוסית, אנגלית

יעקב פפיאשוילי )נולד ב-22 בינואר (1942 הוא סופר, משורר ופובליציסט ישראלי ממוצא יהודי גאורגי.

ביוגרפיה

יעקב פפיאשוילי נולד בעיר כותאיסי, רפובליקת גאורגיה  ב-22 בינואר 1942 למיכאיל (מישה) פפיאשוילי, מהנדס עיצוב במקצועו, ולמרים פפיאשוילי-יעקובישוילי שהייתה אחות רפואית. בספטמבר 1951  הוא נכלל במשלחת הפיונירים של בית הספר התיכון מס’ 3 בכותאיסי; הביאו אותם עם זרי פרחים בידיהם לכיכר המרכזית בעיר, והוא ראה שם את יוסיף סטלין. בספטמבר 1955 היא היה אחד משני הפיונירים שעל פי הנהלת ביה”ס התקבלו בטרם מועד (עוד לא מלאו להם 13 שנים) לארגון הקומסומול; אדוארד שוורדנדזה, בהיותו באותה תקופה המזכיר הראשון של ועד העיר כותאיסי, העניק להם את כרטיסי חברי הקומסומול. בשנת 1958  סיים יעקב פפיאשוילי בהצטיינות את בית הספר התיכון מס’ 3 בכותאיסי, אולם מאחר ונכשל בבחינות הכניסה למוסד הפוליטכני של גאורגיה בטביליסי, החל לעבוד בתשלובת בנייה מס’ 4 כפועל. מאוחר יותר התקבל לפקולטה האקסטרנית בסניף כותאיסי, שהוסבה אחר כך לפקולטה ללימודי ערב, ובשנת הלימודים השלישית הוא הועבר למקום הלימודים הקבוע בטביליסי. במשך כמעט 6 שנים שיחק רוגבי בקבוצת “פוליטכניק”, ובשנים 1966–1971  הוא הקים את קבוצת הרוגבי הראשונה במערב גאורגיה – “כותאיסיס משנבלי” (בונה כותאיסי), שמאוחר יותר הייתה מספר פעמים אלופת ברית המועצות. בשנת 1966  הוסמך כמהנדס בניין בתחומי בנייה תעשייתית ואזרחית, ובאותה שנה התקבל כמהנדס בתשלובת מס’ 4. הוא עבד גם בתפקידים חשובים במשרד התעשייה – תשלובת “גרוזאוגול” (פחם גאורגיה) ובסניף כותאיסי של “סטרוי-בנק” (בנק הבנייה) של ברית המועצות. בשנת 1968  הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בשנים 1968–1969  הוא עבד כמנהל עבודה בתשלובת “יוז’סטאל-קונסטרוקציה”, ובמהלך תקופה זו הוא עסק בבניית השלד של הבניין רב הקומות היחיד בכותאיסי, מול בניין הפרלמנט של ימינו.

בשנת 1970  הוא החל בפעילותו הספרותית המקצועית. בתחילה הוא שימש ככתב עצמאי בעיתונים “כותאיסי” ו”סופליס צחוברבה” (חיים כפריים), תוך שהוא משתף פעולה באופן פעיל עם כל כתבי העת הספרותיים של גאורגיה. יצירותיו השונות פורסמו בכתבי העת “גנטיאדי”, “ציסקארי”, “ליטראטורולי סכרתוולו”, “נובאטי”, “מצרליס גזטי”, “גרוזינסקויה סלובו” ו”מנורה”. יעקב פפיאשוילי הוא חבר באגודת הסופרים של גאורגיה. בשנים 1988–1989  כמעט כל יצירותיו פורסמו בישראל בעיתון הגרוזיני “עלייה מגאורגיה”. בין השנים 1990–1996  היה פפיאשוילי מרצה באוניברסיטת כותאיסי ע”ש אקאקי צרטלי בנושא היחסים בין הגאורגים ליהודים.

בשנת 1996  הוא עלה לישראל, ומשנת 1997  הוא חבר באגודת הסופרים של ישראל ובארגון הישראלי אקו”ם. בשנת 1999  פרסם פפיאשוילי בישראל את “שתי תמונות מחייו של מלון גגריפשי”, בתמיכת קרן “עמוס” של נשיא המדינה, עזר ויצמן ע”ש זלמן שז”ר למדענים וסופרים. בשנת 2014  העניקה אגודת הסופרים של גאורגיה ליעקב פפיאשוילי את פרס הכבוד ע”ש איוואנה מצ’אבלי עבור יצירותיו הספרותיות והפובליציסטיות והתרגומים שפורסמו בשנים האחרונות^[1].

הסופר ומבקר הספרות הישראלי הידוע, לאוניד פינקל, כתב במאמרו “עולמם של היופי והכוח”:

“יעקב פפיאשוילי, הסופר המעניין והמבריק, לא רק מרשים בראיית העולם המקורי. יש בו רחמנות מרגשת ורוח גאווה – דברים המקרבים בין הגרוזינים והישראלים. יעקב אוהב את גאורגיה ואת ישראל, והוא מתמסר לאהבה זו כמו לעבודה. מכאן נובע הכול – רוח הנובלות והפובליציסטיקה שלו. הסופר והאדם יעקב פפיאשוילי מחזיק על כתפיו את כל העולם של היופי והכוח”.

— “יברייסקי קמרטון” (הקולן היהודי), 6 בינואר 2005, עמ’ 20

יצירותיו

פפיאשוילי הוא מחברם של תשעה עשר ספרים, כולל שלושה אוספי שירה, תרגומים (בין היתר הוא תרגם לרוסית את ספרו של הסופר הגאורגי רוואז מישוולאדזה “ירושלים – טביליסי”) וכן פרסומים רבים בכתבי העת והעיתונים הישראלים והגאורגיים. מבין תשעה עשר הספרים פורסמו בישראל שמונה ספרים בעברית, אנגלית, רוסית וגרוזינית, בעבורם הוגשה מועמדותו של יעקב פפיאשוילי לפרס נובל על ידי הסופרים העברים הישראלים^[2]. ספריו נמצאים בספריות לאומיות: בישראל (ירושלים), בברלין, בפראג, בספרייה של אוניברסיטת הרווארד, במוסקבה, בטביליסי ועוד. פעילותו היצירתית של פפיאשוילי זכתה להערכה גבוהה של נשיא ישראל, ראובן ריבלין שנמסרה במכתב לשכת הנשיא ב-24 בנובמבר 2017..

בין הספרים שיצאו לאור בישראל:

• “שתי תמונות מחייו של מלון גגריפשי” (קובץ סיפורים ונובלות בשפה הרוסית), הופיע בהוצאת מוריה בשנת 1998.
• “כציפור נמלטה מפח יוקשים…” (קובץ יצירות, בין היתר סיפורים: ייבוש הים, האם, השקר הלבן של יאנוש קורצ’אק, מי שהכניע את הנמר; נובלה: כנגד הגורל; פובליציסטיקה: נפולאונה, השמצת המילניום – השקפה מקורית של המחבר על המחזה של שייקספיר ‘הסוחר מוונציה’, Stalingrad – דרכו הארוכה של הגנרל דה גול), תרגום: איגור שלמן, הופיע בהוצאת B.C. בשנת 2017.
• “קם לתחייה כעוף החול מאפרו” (קובץ יצירות), תרגום: איגור שלמן, הופיע בהוצאת B.C. בשנת 2018.
• “בית הכנסת בהרי סכרתוולו והמצנאט הגדול” תרגום: איגור שלמן, הופיע בהוצאת B.C. בשנת 2019.

קישורים חיצוניים

• עוף החול קם מן האפרהרצל חקק באתר News1‏, 3 ביולי 2018

הערות שוליים

1. ^עוף החול קם מן האפר הרצל חקק באתר News1‏, 3 ביולי 2018
2. ^The Union of Writers of Israel nominates Iakob Papiashvili to the Nobel Prize for the second time באתר wordpress

אפרים באוך (ז”ל) על ספרו של יעקב פפיאשוילי

יעקב פפיאשוילי הוא סופר יהודי שכותב בשפה הגרוזינית. בשורשי רוחו, כמו גם בשורשי מילות השפה בה הוא כותב, הסופר קשור לאותה ארץ בה הוא נולד ובילה חלק ניכר מחייו. מאחורי שמותיהם של אנשים, ערים ומקומות גיאוגרפיים – יערות, הרים ונהרות – ישנה מקוריות ייחודית של הארץ הזו, שלא נשללה מהמחבר על ידי חוסר הפנים של שפת הריאליזם הסוציאליסטי ששרר שנים רבות. זאת ועוד: יעקב פפיאשוילי כותב רק על מה שהוא יודע, מה שהוא חווה בעצמו, או שכאילו תיעד מתוך דברי הגיבורים של יצירותיו. אולם אין בכך יובש של תיעוד, כיוון שהכול שקוע בסביבה הרגשית, שנולדה בערבוב של שני העקרונות הרוחניים – שני חבלי הטבור המזינים את המחבר – מקום לידתו של הסופר וזהותו היהודית. התמזגותם והעימות ביניהם הם המידה הפנימית ליצירותיו הטובות ביותר, כגון “האם”, “דמעות”, “שתי תמונות מחייו של מלון גגריפשי”. השם האחרון נבחר על ידי המחבר ככותרת של הספר כולו, עם תת-הכותרת “רומן”, מכיוון שלמרות האופי השונה של היצירות, הספר הוא אחיד בפנימיותו, כמו רומן, בהתבסס על מה שאמרתי לעיל. ועוד דבר אחד. אני מצידי קראתי כאן לראשונה על הכאוס הטרגי אשר לתוכו הושלכה הארץ היפה להפליא הזו – גאורגיה. ו”שתי התמונות”, למעשה, נושאות בחובן את כל הכאב, חוסר היציבות והדאגה לעתיד בעולמנו, שנמצא על סף האלף השלישי.

אפרים באוך

יו”ר הפדרציה של אגודות הסופרים בישראל

1999

חולון, בת ים

 ליאוניד פינקל על ספרו של יעקב פפיאשוילי “שתי תמונות מחייו של מלון גגריפשי”

הסופר המקצועי שפרסם שישה ספרי שירה ופרוזה בשפה הגרוזינית, יעקב פפיאשוילי, כתב רומן חדש בישראל. זהו ספר על התוהו ובוהו הטרגי, שאליו נקלעה גאורגיה. ביצירתו החדשה של המחבר אנו מוצאים רחמנות נוגעת ללב ורוח גאווה, אשר מקרבות בין הגרוזינים לישראלים. יעקב פפיאשוילי אוהב את גרוזיה ואוהב את ישראל. עבודותיו מעידות גם על ההיכרות העמוקה עם ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל.

בפרוזה של הסופר יש הרבה שירה. לעתים היא דומה לצלילי שופר, כאשר המנגינה אינה כבר מוזיקה אלא רֶטט, והיא נשמעת וחודרת אל תוך פינותיו הנידחות ביותר של הלב.

הדמויות של הרומן משכנעות את הקורא, שניתן ללמד כל אחד לעוף, לעוף גם לאחר התעוררות משֵינה.

(2001) יעקב פפיאשוילי עם אשתו בתיאטרון הגלוב בלונדון იაკობ პაპიაშვილი მეუღლესთან ერთად ლონდონის „თეატრ გლობუსში”, 2001 წ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יעקב פפיאשווילי עם הרצל חקק אלול תשעט

 

 

 

 

 

 

 

הרצל ובלפור ויעקב פפיאשווילי במשרדי אגודת הסופרים צילמה תפארת חקק

 

 

 

 

 

יעקב פפיאשווילי יחד עם משלחת של סופרים גרוזינים. ירושלים, מלון המלכים, 2011 
იაკობ პაპიაშვილი ქართველ მწერალთა ელეგაციასთან ერთად. მარცხნივ: ჯანსუღ ჩარკვიანი, მარჯვნივ: მაყვალა გონაშვილი. იერუსალიმი, სასტუმრო “ამელახიმ”, 2011 წ.